Vayedaber

Peah

Daf 32a

משנה: 32a זַיִת שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בֵּין שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מַלְבֵּנִים וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. זַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא̇ הִתְחִיל בּוֹ אֲבָל הִתְחִיל בּוֹ אֲפִילוּ כְזַיִת הַנְּטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. רִבִי מֵאִיר אוֹמֵר מִשֶׁתֵּלֵךְ הַמַּחְבָּא.

Traduction

Si un olivier se trouve placé entre trois rangées appartenant à deux carrés de champs et qu’il a été oublié, il ne tombe pas sous la loi sur l’oubli; de même, ce qui aurait été oublié sur un olivier contenant 2 saa n’est pas perdu pour le propriétaire. Toutefois cette dispense a seulement lieu aussi longtemps que l’on n’a pas commencé la récolte; mais une fois qu’elle est commencée, fût-ce même l’olivier dont l’huile dégoutte de temps en temps, le droit d’oubli subsiste. Aussi longtemps que le propriétaire a des olives au-dessus de lui (au bas de l’arbre), il possède celles qui sont suspendues au-dessus de sa tête adhérentes à l’arbre (372)Comp. Gitin 61a.. Selon R. Meir, le droit des pauvres sur les restes ne s’exerce que lorsque le propriétaire, après avoir fouillé tous les coins de l’arbre avec une gaule, l’a quitté.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בין שלש שורות של שני מלבנים. שלש שורות של אילני זתים ובין שורה ראשונה לשניה ערוגה מרובעת כדמות מלבנות כהאי דתנינן לעיל ריש פ''ג מלבנות התבואה שבין הזתים וכן יש בין שורה שניה לשלישית ושכח אילן האמצעי שבשורה האמצעית אינו שכחה לפי שהאילנות שסביביו הסתירוהו ודמי לחיפהו בקש או עמדו עניים כנגדו דתנן לעיל בפ''ה דאינו שכחה:

זית שיש בו סאתים. אזית נטופה קאי כדמפרש בגמ' וכלומר דאם יש בו סאתים לעולם אין לו שכחה ואפי' אם התחיל בו דאמרינן בסמוך דגם בזית נטופה יש לו שכחה ואשמעינן הכא דביש בו סאתים הואיל ובלא''ה מסוים הוא ויש בו עוד צד אחד למעליותא דאין לו שכחה כלל:

בד''א. אמתני' דלעיל קמהדר דתנן בזית הנטופה דאין לו שכחה ועלה קאמר בד''א בזמן שלא התחיל בו למסוק הזתים אבל אם התחיל בו אפי' הוא כזית הנטופה בשעתו יש לו שכחה עד שיהא בו סאתים במה שנשאר דאז אין לו שכחה ואפי' התחיל בו וכדאמרן:

כל זמן שיש לו תחתיו. שלא שכחם:

יש לו בראשו. בראש הזית אפי' שכחם אינם שכחה ובלבד שיהא נזכר קודם שיטול התחתונים:

רמ''א משתלך המחבא. כלומר משיהלך בכל מחבואי אילן בין ענף לענף שהזתים נחבאים שם קודם לכן לא הוי שכחה אע''פ שאין זתים תחתיו א''נ אעני קאי כל זמן שיש לעני רשות ליטול השכחה ממה שתחת האילן יש לו כמו כן רשות ליטול ממה שבראש האילן רמ''א וכו' כדמפרשי' בגמ':

הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא שֶׁל שְׁנֵי מַלְבֵּנִים וּשְׁכָחוֹ. מַה נָן קַיָּמִין אִם מִשּׁוּם דָּבָר מְסוּייָם אֵין כַּאן זֵתִים. אִם מִשּׁוּם שׁוּרָה הוּא עַצְמוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. אֶלָּא עַל יְדֵי שׁוּרָה עַל יְדֵי שׁוּרוֹת.

Traduction

R. Eleazar explique ainsi la Mishna: elle parle du cas où, par suite des 3 rangées englobant deux carrés (373)''Selon le commentaire de R. Simson, on suppose que chaque rangée est distante de l'autre à une largeur de 2 briques, ayant chacune 3 palmes de large, soit en tout 6 palmes, comme il est dit en Baba Batra 1 ( 2b). Pour donner une idée nette de l'hypothèse émise par la Mishna, Maïmonide en trace la figure; il suppose 3 doubles rangs d'arbres fruitiers encadrant 2 plates-bandes, et au milieu d'elles est l'olivier désigné o. Voir ci-dessus, (3, 1) et 4, pour le terme Malbenot (briques).'', on a oublié l’olivier (s’il y avait quatre carrés, la règle pour les gerbes serait aussi applicable ici). Quelle est cette règle? (Et comment se fait-il qu’il y a dispense de l’oubli?) Est-ce qu’il n’est pas considéré comme oubli légal, parce qu’à cause de sa place il est aisé à distinguer? Mais alors faut-il, pour une telle distinction, qu’il y ait beaucoup d’autres oliviers? Est-ce parce qu’on le considère comme faisant partie d’une rangée (où rien ne s’oublie)? Mais en ce cas, on le considérera (quoique seul) comme toute une rangée? (Et à quoi bon parler des carrés?) C’est qu’il s’agit là, non d’une rangée, mais de plusieurs (or, c’est là un enseignement nouveau que, même au milieu de plusieurs rangées, l’olivier oublié n’est pas considéré comme perdu, et qu’en présence de moins de trois rangées, l’olivier n’est pas caché).

Pnei Moshe non traduit

גמ' כיני מתניתא של שני מלבנים ושכחו. כלומר דרבי אלעזר מפרש דהא דקתני ג' שורות של שני מלבנים לאו דהמלבנות הן מפסיקין בין שורה לשורה קאמר וכהאי דתנינן בריש פ''ג מלבנות התבואה שבין הזתים כדפרישי' במתני' להכי בא לפרש דל''ת הכי אלא כצ''ל המתני' דהאי מלבנים אאילנות עצמן קאי שבכל שורה ושורה היו שני אילנות ולא יותר והיינו דמדייק כיני מתני' של שני מלבנים כלומר דהשורות הן של שנים שנים אילנות וקרי אותן מלבנים כהאי דתנינן בפ''ג מלבנות הבצלים ולאו דוקא ערוגות מתפרשא וה''נ על אילנות שבהשורות קאי והא קמ''ל ר''א דלא בעינן שתהא כל שורה ושורה של ג' אילנות אלא אפי' בשנים שנים סגי וכדמפרש טעמא לקמן:

מה אנן קיימין. השתא מסיק ומפרש טעמא דמתני' דלא הוי שכחה וקאמר דמה אנן קיימין לטעמא דהאי דינא:

אם משום דבר מסוים. דאי תימא דזה הזית שהשורות מקיפות אותו הוי כדבר מסוים ביניהן והלכך לא הוי שכחה:

אין כאן זתים. בתמיה כלומר דהאי לא מצית אמרת דכי אין כאן זתים אחרים כמו זה הזית ששכחו ומהיכי תיתי למימר ביה שהוא דבר מסיים ואנן לא אמרינן הכי אלא גבי זית הנטופה דריש פרקין דהתם מסיים הוא בין הזתים בשמו וכו' כדתנינן אבל הכא שוה הוא לשאר הזתים שהן בהשורות סביביו וכיון דליקט את כולן ושכחו לזה אמאי נימא דלא הוי שכחה:

אי משום שורה. ואי משום דתלינן בשורה. כהאי דאמרינן בפרק דלעיל דכל היכא דאיכא למימר שלא שכחו אלא שהוא רוצה לעשות שורה אחרת ועתיד לקוצרו או ללקטו תלינן בשורה:

הוא עצמו נידון בשורה. בתמיה כלומר דהא נמי לא מצית אמרת דכי הוא עצמו שנשאר לבדו ולא לקטו יהא נידון בשורה והלא כל האילנות שבסביביו ליקטן ואותו לבדו שכחו ביניהם והיאך יהיה נידון בשורה:

אלא ע''י שורה ע''י שורות. אלא ודאי היינו טעמא על ידי שורה ושורות. כלומר מכיון שהרבה שורות מקיפות אותו לא ראהו לזה ודמיא ממש לחפהו בקש או עמדו עניים בפניו דה''נ השורות הסתירוהו לאותו אילן זית והלכך לא הוי שכחה:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּזַיִת נוּדְייָן הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא סוֹף דָּבָר נוּדְייָן אֶלָּא אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַזֵּתִים מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּן לִיבָּחֵן כְּנוּדְייָן אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַזֵּתִים אֵין לָהֶן שִׁכְחָה.

Traduction

Selon R. Yohanan, la Mishna parle d’un olivier spécial, comme celui de Noudian (374)''Ce terme douteux est expliqué au talmud babli, Hulin 65a, dans le sens de '''' sauterelle comestible ''''.'', qui échappe à l’oubli. Aussi, dit R. Yossé, il n’est pas nécessaire en somme qu’il s’agisse de cette espèce spéciale; il peut s’agir de n’importe quelle sorte d’olivier (important); et, dès que l’on a l’habitude de la distinguer des autres espèces, le droit d’oubli n’est plus applicable.

Pnei Moshe non traduit

א''ר יוחנן בזית נודיין היא מתניתא. כצ''ל כדמוכח מלקמן דר' יוחנן קאמר לה:

נודיין. שנד ונעקר ממקומו ולפיכך לא הוי שכחה לפי שעתיד למכרו או להשתמש בו לעצים כמו ששנינו בפ' השואל המוכר זתיו לעצים שעציו חשובין הן ולא חש ללקטו עכשיו והניחו כך:

לא סוף דבר נודיין. לאו דוקא שנעקר ונקצץ ממש אלא אפי' שאר כל הזתים מכיון שדרכן ליבחן כהאי דתנן בסוף פ''ד דשביעית כמה יהא בזית ולא יקוצצו משום דאסור לקצוץ אילנות טובים רובע הקב ובפחות מרובע מותר לקצצו והלכך כל הזתים דרכן לבודקן אם עושין בכדי רובע או לא וזה שאינו עושה אע''פ שלא קצצו עומד לקצוץ הוא ולפיכך אמרינן שהניחו כך מפני שדעתו שזה יהיה לעצים ויטלנו כולו ולא משום שכחה הניחו:

אית תניי תני שנמצא. זית שנמצא בין ג' שורות ולא גריס עומד ואית תנא תני שנמצא עומד כמו הנוסחא במשנה שלפנינו:

מ''ד שנמצא מסייע לר' יוחנן. דקאמר בנודיין שנעקר ונמצא שם וזתיו שעליו לא הוו שכחה מטעמא דאמרן:

מ''ד שנמצא עומד מסייע לר' אלעזר. דטעמא הוא מפני שהאילנות שבשורות הסתירוהו:

מתניתא. תוספתא.

אִית תַּנָּאֵי תַּנִּי שֶׁנִּמְצָא. אִית תַּנָּאֵי תַּנִּי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד. מָאן דְּאָמַר שֶׁנִּמְצָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָאן דְּאָמַר שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד מְסַייֵעַ לְרִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן דְּתַנִּי בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵין מַכִּירוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מַכִּירוֹ מְרַדֵּף אַחֲרָיו עַד מֵאָה.

Traduction

D’après une certaine version, notre Mishna s’exprime ainsi: ''Si un olivier est trouvé (375)C'est dire qu'on le cherche, sans l'oublier.''; d’après la version d’autres rabbins, il y est dit (376)Selon le texte adopté ici.: ''s’il se trouve placé'' (entre 3 rangées). La première version confirme l’opinion de R. Yohanan (377)''Le terme '''' est trouvé '''' indique qu'il s'agit d'un objet étranger, spécial.''; la seconde confirme celle de R. Eliézer. Un enseignement sert d’appui à l’avis de R. Eliezer, puisqu’il est dit (378)Tossefta, sur Pea 3 (au sujet de la non application des droits d’oubli pour les olives omises dans les champs): ''l’oubli a lieu pour l’olivier (hormis le cas de la Mishna), lorsqu’il n’est pas reconnu (379)Sans quoi, l'on se serait arrêté devant lui.; mais au cas où on le reconnaîtrait, on peut poursuivre son bien jusqu’à cent coudées et le reprendre (380)En effet, selon R. Eliezer, on n'a pas égard au caractère de l'olivier spécial, étrange, mais à sa position..''

Pnei Moshe non traduit

מסייע לר' יוחנן דתני התם בפ''ג וה''ג שם הזית שהוא נגד ג' שורות של שני מלבנין ושכחו אינו שכחה בד''א בזמן שאינו מכירו אבל בזמן שמכירו רץ אחריו ונוטלו אפי' מאה אמה וגירסא זו עיקרית היא וכן צריך לגרוס כאן וה''פ בד''א דבעינן שיהא נגד ג' שורות בזמן שאינו מכירו והלכך עד שיהו השורות מוכיחות עליו שהוא ג''כ מהם ואם לאו אמרינן שמא אדם אחר הביאו לכאן ושכחו אבל בזמן שהוא מכירו שהוא משלו רץ אחריו ונוטלו אפי' עד מאה אמה והיינו דמסייעא לר' יוחנן דע''כ בזית שנעקר ממקומו מיירי:

הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל קַדְמִייָתָא כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה כְזַיִת נְטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה עָלֶיהָ. הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ.

Traduction

Pourquoi, aux termes de notre Mishna, après la récolte commencée, y eut-il la contenance de deux saa, l’oubli commis est-il réel? (L’oubli d’un olivier distingué peut-il avoir lieu en ce cas)? Cela ne se rapporte pas à l’avis exprimé (pour l’olivier) par notre Mishna, mais à l’enseignement précédent (§ 1), où il est dit: ''tout olivier qui se distingue dans un champ par un caractère spécial, comme par exemple l’olivier netôfa dont l’huile dégoutte de temps en temps, n’est pas passible de l’oubli légal; c’est pour cela qu’il est dit: ''si l’on a oublié les produits d’un olivier pouvant fournir la valeur de deux saa, les droits d’oubli sont réels.''

Pnei Moshe non traduit

הא אם יש בו סאתים וכו' לא על הדא איתאמרת. האי דקתני במתני' זית שיש בו סאתים לא על הזית דמיירי במתני' קאי שהוא על סתם זתים לפי שבהן אין הפרש בין יש בו סאתים בין אין בו כל היכא דשייכא שכחה הוו שכחה:

אלא על הדא קדמייתא איתאמרת. על משנה הראשונה דאיירי בזית שיש לו שם בשדה וכו':

עליה הא אם יש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. וכלומר דלעולם לא הוי שכחה ואפילו התחיל בו כדמחלק במתני' אח''כ בד''א וכו' דג''כ אזית נטופה דמתני' דלעיל קאי וכדפרישית במתני' ורהטא דמתני' הכי מתפרשא זית שיש בו סאתים וכו' והיינו זית הנטופה ששנינו בו לחלק דבד''א שאמרנו לעיל דאינו שכחה בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו הוי שכחה אפי' הוא נטופה ודוקא שאין בו עוד סאתים אבל אם יש בו סאתים בשעה ששכחו אפי' התחיל בו אינו שכחה דכיון דאיכא בי' תרתי למעליותא שהוא בעצמו יש לו שם בשדה ויש בו בהנשאר דבר חשוב לא הוי שכחה וכך שנינו בהדיא בתוספתא שם כל הזית שיש לו שם בשדה אפי' כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה בד''א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו ושכחו ה''ז שכחה עד שיהא בו סאתים.

Peah

Daf 32b

משנה: אֵי זֶהוּ פֶרֶט הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה. הָיָה בוֹצֵר עָקַר אֶת הָאֶשְׁכּוֹל הִיסְבַּךְ בֶּעָלִים וְנָפַל בָּאָרֶץ וְנִפְרַט הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הַמֵּנִיחַ כַּלְכָּלָה תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בוֹצֵר הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִייִם. עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם. וְאֵי זוּ הִיא עוֹלֶלֶת כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף אִם יֵשׁ לָהּ כָתֵף וְנָטֵף שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם סָפֵק לָעֲנִייִם. עוֹלֶלֶת שֶׁבְּאַרְכּוּבָה אִם נִקְרַעַת עִם הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִייִם. גַּרְגִּר יְחִידִי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶשְׁכּוֹל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹלֶלֶת.

Traduction

Qu’appelle-t-on péret? (autre droit des pauvres, (Lv 19, 10) Les grains qui tombent à terre au moment de la vendange. Si un vigneron coupe une grappe entourée de feuilles et qu’en voulant la débarrasser de ces feuilles, il la laisse tomber à terre et elle s’égrène, elle reste pourtant au propriétaire (elle ne s’est éparpillée qu’après la récolte). Par contre, si quelqu’un voulait placer un panier sous la vigne au moment de la vendange (pour recueillir les grains), il volerait les pauvres. C’est pourquoi il est dit: tu n’empiéteras pas sur la limite de ceux qui montent ou les pauvres (382)V. ci-dessus, (5, 6).. Quelles sont les parts réservées aux pauvres sous le titre d’Olelot ? Les petites grappes qui ne sont ni catef, ni natef (ni amassées comme une charge sur l’épaule, catef, ni ayant tant de grains au bas que le bout du cep se ploie, natef). Si l’une de ces 2 conditions existe, le fruit appartient au propriétaire; si c’est douteux, il appartient aux pauvres. Quant à la série des grappes qui se trouvent suspendues au cep courbé, de telle sorte que le même coup de serpe les abatte, elles appartiennent au propriétaire; à défaut de cette condition, elles sont aux pauvres. Les grains isolés de la vigne sont considérés comme grappe selon R. Juda (et appartiennent au propriétaire) . mais, selon les autres sages, c’est de l’olelot (appartenant aux pauvre).

Pnei Moshe non traduit

מתני' איזהו פרט. האמור בתורה ופרט כרמך לא תעולל:

הנושר. גרגר או שני גרגרים שנופלין מהאשכול בשעת הבצירה:

עקר את האשכול. ובנוסחת המשניות עקץ שכרתו.

הוסבך בעלים. שנאחז בעלים וע''י כך נפל בארץ ונפרט:

ה''ז של בעה''ב. שלא נפרט דרך בצירה:

המניח כלכלה. בשעה שהוא בוצר מניח הסל תחת הגפן שיפול הפרט לתוכו:

ה''ז גוזל את העניים וכו'. כדתנן בפ''ט הל''ה:

גמ' הדא אמרה פרט בנשירתו קדש. מדאסרו להניח את הכלכלה תחת הגפן לקבל הפרט ש''מ שמיד בנשירתו מן האשכול קודם שיגיע לארץ הרי היא קדש לעניים:

לית הדא פשיטא שאילתיה דחלפי. בפ''ו דתרומות בהלכה ה' על מתני' אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וכו' שאין הקדש פודה את ההקדש ומייתי לה התם שאילתיה דחלפי דשאל חלפי והוא אילפא בש''ס הבבלי לקט בנשירתו מהו שיקדש אם מיד שנושר מתוך היד או מתוך המגל חל עליו הקדש לעניים קודם שיפול לארץ ונ''מ שאם נפל על איזה דבר ולא הגיע לארץ אם לא חל עליו שם לקט יכול לשלם ממנו ולא פשיט התם הבעיא דחלפי והשתא קאמר הש''ס וכי לית אנן יכולין למפשט הבעיא ממתני' דהכא דהא שמעינן דפרט בנשירתו קודש וה''ה בלקט ומאי קא מבעיא ליה:

שנייא היא הכא. שהרי בתחילה היה הפרט עומד ליפול בארץ אלא שהוא גרם לו שלא ירד לארץ על ידי שהניח את הכלכלה תחתיו ומכיון שהיה ראוי לירד לארץ חל עליו שם פרט מיד בנשירתו וכי קא מיבעיא ליה לחלפי כשנפל על הדבר שהיה שם מקודם ולא היה עומד לירד לארץ וליכא למיפשט מהכא מידי:

מתני' איזהו עוללות. האמורו' בתור' וכרמך לא תעולל:

כל שאין לא כתף ולא נטף. מפרש בגמרא איזהו כתף פסיגין זו על גב זו שדרך האשכול לצאת מן השדרה שלו כמה אשכולות קטנים והן נקראו פסיגין מל' נתחים וחתיכות המתחלקים ויבתר אותם בתוך תרגום ירושלמי ויפסג. וכשהן שיכבות זו ע''ג זו נקרא כתף כמשאוי שעל כתפו של אדם וכשהן מפוזרות אחד לכאן וא' לכאן אין כאן כתף:

ואיזהו נטף תלויות בשזרה ויורדות. הן הגרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט ודרך להיות תלוים שם ענבים הרבה וע''ש שענפיו נוטפות למטה נקרא נטף. וכל אשכול שאין לו לא כתף ולא נטף נקרא עולל לפי שהוא לפני שאר האשכולות כעולל לפני האיש:

אם ספק. שנראים האשכולות קטנים כאילו שוכבות זו על זו ואינן שוכבות יפה דהוי ספק אם יש לו כתף או לא הרי הוא של עניים כדתנן לעיל סוף פ''ד ספק לקט לקט:

עוללות שבארכובה. יחור של זמורה שתלוין בו אשכלות הרבה ולפעמים יוצא כעין קשר בזמורה ונק' ארכובה ויש בה עוללות:

אם נקרצת. בנוסחת המשניות כשנקצצת ונחתכת עם האשכול הרי הוא של בטה''ב:

גרגר יחידי. אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זע''ז כ''א הגרגרים הן מחוברים בשרביט עצמו:

רי''א אשכול. טעמיה דר' יהודה מפרש בגמרא דכתיב ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים משמע שנים ושלשה גרגרים עוללות יתר מיכן אשכול:

וחכ''א עוללות. דלא חשיבי הגרגרים השוכבים זע''ז להקרא כתף והלכה כחכמים:

הלכה: הָדָא אָֽמְרָה פֶּרֶט בִּנְשִׁירָתוֹ קָדֵשׁ. לֵית הָדָא פְּשִׁיטָא שִׁאִילְתֵּיהּ דְּחִילְפַי דְּחִילפַי שְׁאַל לֶקֶט בִּנְשִׁירָתוֹ מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדוּמָא שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא גָרַם לוֹ שֶׁלֹּא̇ יֵרֵד לָאָרֶץ.

Traduction

Il résulte (de ce qui est dit du panier) que si la grappe s’égrène au moment de la couper (383)Avant d'atteindre la terre, elle est déjà aux pauvres., elle devient sacrée. Cela ne peut-il pas résoudre la question de Hilfi, qui est posée ainsi (384)Comp. Même série, (Terumot 6,5) ( 44b).: Est-ce que l’on peut rendre sacré le glanage du blé qui tombe à terre? (Ne reste-t-il pas profane comme étant le bien des pauvres qui n’est pas à lui?) En ceci, répond R. Samuel bar Abdima, la Mishna diffère (malgré la corrélation entre le glanage et le grappillage): le propriétaire est cause (par la mise du panier) que le grappillage n’a pu tomber (385)''La Mishna a seulement en vue de défendre tout obstacle à la chute des grains à terre, en interdisant de mettre le panier sous les ceps; mais, sans cela, la déclaration de sainteté pour son bien serait réelle.''.

אֵי זוּ הִיא עוֹלֵלוֹת כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף יֵשׁ לָהּ כָתֵף אֲבָל לֹא נָטֵף נָטֵף אֲבָל לֹא כָתֵף לְבַעַל הַבַּיִת. וְאִם סָפֵק לָעֲנִייִם. אֵי זוּ הִיא כָתֵף פְּסִיגִין זוּ עַל גַּבֵּי זוּ. אֵי זוּ הִיא נָטֵף תְּלוּיוֹת בְּשִׁיזְרָה וְיוֹרְדוֹת.

Traduction

Reprise. Quelles sont les parts réservées aux pauvres sous le titre d’Olelot? Les petites grappes qui ne sont ni catef, ni natef (ni amassées comme une charge sur l’épaule, catef, ni ayant tant de grains au bas que le bout du cep se ploie, natef). Si l’une de ces 2 conditions existe, le fruit appartient au propriétaire; si c’est douteux, il appartient aux pauvres (386)Comp. Ci-dessus, (4, 8) (fin).. Quant à la série des grappes qui se trouvent suspendues au cep courbé, de telle sorte que le même coup de serpe les abatte, elles appartiennent au propriétaire; à défaut de cette condition, elles sont aux pauvres. Les grains isolés de la vigne sont considérés comme grappe selon R. Juda (et appartiennent au propriétaire). mais, selon les autres sages, c’est de l’olelot (appartenant aux pauvre). On entend par olelot, est-il dit, les petites grappes qui n’ont ni la particularité du catef, ni celle de natef; mais, dès qu’il y a l’une de ces conditions quelle qu’elle soit, le produit appartient au propriétaire. En cas de doute, il appartient aux pauvres. Qu’appelle-t-on catef? Une branche de vigne composée de fragments superposés les uns sur les autres (387)Couchés les uns sur les autres, comme une charge sur l'épaule (catef) de l'homme.. Qu’appelle-t-on natef? Une grappe dont les grains pendent au bout de la branche dorsale (388)Elles paraissent suspendues comme des gouttes, nataf, selon le commentaire de R. Simson., au point de la faire plier sous l’excès de charge.

Pnei Moshe non traduit

גמ' איזהו כתף. תוספתא פ''ג ומפורש במתני':

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה וְהֵן שֶׁיְּהוּ כוּלָּן נוֹגְעוֹת בְּפַס יָדוֹ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָא מַעֲשֶׂה שֶׁשָּֽׁקְלוּ עוֹלֵלוֹת שֶׁבַע לִיטְרִיּוֹת בְּצִיפּוֹרִי. אָמַר רִבִּי חִינְנָה שֶׁאִם נְתָנָהּ עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה וְהֵן שֶׁיְּהוּ כוּלָּן נוֹגְעוֹת בְּטַבֻּלָה.

Traduction

R. Aba dit au nom de R. Juda: elles appartiennent aux pauvres si les grappes en question sont tellement petites qu’on les touche toutes lorsqu’elles sont dans la paume de la main. Mais ce n’est pas ainsi, selon R. Hiya, que l’on a fixé les limites de ce droit: il raconte qu’un jour, à Sephoris, il y en eut une telle quantité, que l’on pesa sept litre d’olelot (389)Ceci dépassait certes une quantité pouvant être contenue dans le creux de la main.. Aussi la mesure diffère, selon R. Hinena; il faut, dit-il, qu’après les avoir mises sur une tablette, elles touchent toutes cette tablette.

Pnei Moshe non traduit

והן שיהו כולן נוגעות בפס ידו. וקס''ד דה''ק דלא נקראו עוללות עד שיהו כולן יכולין להכנס בפס יד והיינו דפריך לא כן א''ר חייא וכו' וכי אפשר שיהו נכנסין בפס יד ויהו שוקלין שבע ליטרות של ציפורי שהן גדולות מאוד:

א''ר חנינה. לא כדקס''ד שיהו נכנסין בפס ידו אלא שיהו מפוזרין כל כך שיהו כולן נוגעות בפס יד כלומר שיכול ליגע בכולן שאם הן שוכבות תכופו' זו על זו א''א ליגע בכולן ומפוזרין בעינן שכן אם נתנה ע''ג טבלא גדולה בעינן נמי והן שיהו כולן נוגעות בטבלא והיינו שיהו מפוזרין ואפי' הן הרבה יכולין ליגע כילן בטבלא ולאפוקי שוכבות תכופות זע''ז:

כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. פָּתַר לָהּ תְּרֵין פִּיתְרִין. כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ קוֹדֶם לָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. 32b פָּתַר חוֹרָן כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו אֵין לוֹ בְרֹאשׁוֹ הִילְכָא הַמַּחְבָּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בְרֹאשׁוֹ יֵשׁ לוֹ תַחְתָּיו.

Traduction

Selon R. Meir, le droit des pauvres ne s’exerce que lorsque le propriétaire, etc.'' Il y a deux manières d’expliquer cette règle additionnelle de R. Meir: Selon les uns, elle signifie qu’aussi longtemps que le propriétaire a des olives au-dessus de lui, il possède celles qui sont suspendues au-dessus de sa tête (381)Lorsqu'il a ramassé ce qui est au-dessous, il a renoncé à ce qui reste sur l'arbre.; et il ajoute que même auparavant (avant la cueillette), il possède aussi ce qui est au-dessus de sa tête et adhère à l’arbre, bien qu’il n’en ait pas encore au-dessous de lui (n’ayant rien cueilli). D’après l’autre explication, le préopinant de R. Meir pensait qu’en tous cas si l’on a des fruits au-dessous de soi et à ses pieds, cela implique que l’on possède aussi ceux qui sont encore en haut, au-dessus de la tête; R. Meir, au contraire (plus sévère), admet pour règle que cela dépend de l’action d’avoir fouillé tous les coins de l’arbre avec une gaule; et en ce cas, après avoir quitté, l’on n’a plus de droits sur aucun fruit du haut, bien que l’on possède ce qui est au-dessous de soi.

Pnei Moshe non traduit

כל זמן וכו' פתר לה תרין פתרין. יכול אתה לפותרו בתרין פירושים להך בבא דמתני' ולדיוקה מה דשמעינן מינה.

כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו. אעני קאי וה''פ דהאי מילתא דלמאי דתנן בריש פ' דלקמן מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות וכו' ובזתים משתרד רביעה שניה ותנינן בברייתא ומייתי הש''ס שם תני מתנות עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן הרי הן של בעה''ב אלמא דיש חילוק בין זתים שבראש האילן ובין זתים שהן תחת האילן ומונחין בשדה ושכחן דאלו שבראש האילן יש לו רשות להעני בהן עד רביעה שניה ואין רשות לכל האדם עליהן ואלו שמונחין בשדה מצינו דלפעמים יש רשות לכל האדם עליהן ואף קודם רביעה שניה והיינו משיפסקו העניים מלחזר אחריהן וטעמא דהואיל והן מונחים מוכנים לפניהם ואינם צריכין להטריח עצמן ולעלות לראש האילן ואף על פי כן אינם נוטלים אותם מוכחא מילתא דאין מקפידין עליהם והלכך יש רשות לבעה''ב וה''ה לכל אדם בהן זהו טעמא דברייתא. והשתא קאמר הש''ס להאי פתרא קמא דהכי מפרשינן להאי בבא דמתני' כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו כלומר דכל זמו שיש רשות להעני במה שתחת האילן והיינו שעדיין לא פסקו העניים מלחזר אחר מתנותיהן יש לו בראשו כלומר דאז ודאי יש לו רשות גם למה שבראש האילן דמסתמא עדיין לא הגיע זמן רביעה שניה וכמו שאמרנו שהרי אין העניים מאחרין מליטול את מה שמונח לפניהן תחת האילן עד שיעבור זמן רביעה שניה ואם אינם נוטלין אין מקפידין עליהן והרי הן לכל האדם וא''כ כל זמן שיש רשות להעני במה שתחת האילן ואין רשות לכל האדם ודאי יש לו להעני רשות ג''כ על מה שבראש האילן:

קודם לכן. אע''פ שאין לו תחתיו יש לו בראשו. כלומר דלא תקשי ומאי קמ''ל הכא הא מתני' בפרק דלקמן היא דבזתים יש רשות להעני עד זמן רביעה שניה ואם כן להאי דקאמר שיש לו ג''כ בראשו לא אצטריך דהא אמרת דבזמן שיש לו תחתיו הוא קודם לרביעה שניה לפיכך מסיק דלדיוקא אצטריך דקודם לכן והיינו קודם שיפסקו העניים מלחזר אחר מתנותיהן דבודאי הוא קודם רביעה שניה ואז יש לו בראשו אע''פ שאין לו תחתיו והיינו בשאין שם שכחה כלל והא קמ''ל דלא תלינן מה שבראש האילן במה שהוא תחתיו דלא תימא הואיל ודרך ללקט וליטול מה שתחתיו באילן בתחלה ואח''כ עולין לראש האילן וא''כ הבעה''ב הזה ליקט כסדר ואח''כ יטול גם מה שבראש האילן ואין כאן שכחה קמ''ל דאפ''ה אם יש דין שכחה במה שבראש האילן וכהאי דתנינן בפרק דלעיל שנים שכחה יש לו רשות להעני בראשו אע''פ שאין כאן שכחה בתחתיו השתא רהטא דהאי בבא דמתני' לפי האי פתרא כך הוא כ''ז שיש להעני תחתיו אז מסתמא יש לו ג''כ בראשו ויש שיש לו בראשו ואע''פ שאין לו תחתיו וכדאמרן:

פתר חורן כ''ז שיש לו תחתיו יש לו בראשו אע''פ שאין לו בראשו יש לו תחתיו. כצ''ל ומ''ש בדפוס ווינצאיה כאן כל זמן שיש לו תחתיו אין לו בראשו טעות דמוכח היא דהא לפרש המתני' קאמר ומ''ש בספרים כאן הילכא המחבא נראה דג''כ טעות הדפוס הוא דבשיטה שתחתיה שייכא נפרש דברי ר''מ ולא שייכא כלל בדברי ת''ק וננתקו התיבות האילו משיטה השניה לשיטה שעלי' וזה מצוי הרבה בדפוס. וה''פ להאי פתרא אחרינא דמתני' דקתני כל זמן שיש לו תחתיו מסתמא יש לו בראשו וכדפרישית בפי' הא' האי דיוקא הוא דקמ''ל דיש לפעמים שאע''פ שאין לו בראשו כגון שעבר זמן רביעה שניה דשוב אין רשות להעני לבדו במה שבראש האילן אפ''ה יש לו תחתיו דלא תימא דמכיון שעבר הזמן ויש רשות לכל האדם ליטול מה שבראשו שוב יש רשות לכל האדם בכל מה שיש בו ואף במה שהוא תחתיו להכי אשמעינן דלא היא אלא מתני' אורתא דמילתא קתני דברוב השני' אין העניים מאחרין כל כך מליטול בתחלה מה שהוא יותר מוכן לפניהם ויש דאף שעבר הזמן ממה שבראשו אעפ''כ אם עדיין העניים מחזרין אחר מתנותיהן יש רשות להעני במה שתחת האילן. זהו עיקרא דפירושא דהדין מילתא:

הילכא המחבא תני משום ב''ש וכו'. השתא הוא דמפרש להא דקאמר ר''מ משתלך המחבא ומהו הילוך המחבא כדתני משום ב''ש משיניח בעה''ב את הכרכר והוא הכלי שחובטים בו הזתים מראש האילן וכשגומר מלחבוט ומניחו אז הרי זה יש לעני בראשו דמה שנשתייר הוי שכחה:

תַּנִּי מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי מִשֶׁיַּנִּיחַ אֶת הַכָּרְכַּר וּגְמָרוֹ הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בַּר כַּדָּה. אָמַר רִבִּי אָבָּהוּ שֶׁהוּא מְשַׁייֵר אֶת הַמַּחְבּוּייִן. וּדְעוּ וּרְאוּ מִכָּל הַמַּחֲבוֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם.

Traduction

On a enseigné au nom de l’école de Shammaï: depuis le moment où l’on met les genouillères (pour cueillir les olives à terre), jusqu’à ce qu’on les retire, il est admis que le propriétaire reste possesseur de ce qui est au-dessus de sa tête. R. Abahou au nom de R. Simon b. Lakish explique le terme précité bar-cara dans le sens d’enveloppe du genou. La gaule a pour but de fouiller tous les recoins, selon ce verset (1S 23, 23): allez reconnaître et regardez dans toutes les retraites où il peut se cacher (là, aussi, on emploi le même terme).

Pnei Moshe non traduit

ר' אבהו בשם רשב''ל וכו'. ר' אבהו אמר לה בשם ר''ל ובר כדא אמר לה בשם ר' אבהו לפרש ל' מחבא על הכלי הזה והרי אין בו כלום אלא על שם שהוא משיר את המחבויין מקום שנחבאי זתים שמה משיר ומפיל איתן לארץ ומביא ראיה מן הכתוב ודעו וראו מכל המחבואי' וגו' ולקחתי אותו משם וה''נ כן שהוא משיר מן המחבויין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source